אפליית מגדרית בדיני מסים

לא רבים יודעים כי האפליה המגדרית בישראל כנגד גברים/אבות אינה עוצרת בדיני המשפחה הקלאסיים; האפליה משתרעת גם על דיני המסים וחוק הביטוח הלאומי – אפליה לטובת נשים רק בגלל עצם היותן נשים.
הווה אומר: לכל מי שנתקל/ה בדיני המשפחה, כאלה שהפרו את שגרת חייו, כמו למשל, גירושין (לא עלינו) או פרידה מבן/בת הזוג, המרקם המשפחתי מופר וגרעין המשפחה שכה הוקפד לשומרו מתנפץ לנגד עינינו, לעתים לרסיסים, אז מתוודעים אנו לאפליה הבוטה, מה שלפני כן לא היינו מודעים לה כלל, שנאמר: מי שלא חווה על בשרו, לא רק שאינו מודע, אלא שלא יבין לעולם.
מיותר לציין את אפליית האבות בחיובם האבסולוטי במזונות ילדים – אפליה מובנית על פי הדין הישראלי הארכאי, דין המפר בגסות את אותו “צדק חברתי” עליו הפגין ההמון של שנת 2011 במסגרת המחאה החברתית שגוועה בינתיים, “צדק חברתי” זעק אותו המון, שפירושו למעשה – שוויון בין האזרחים באשר הם.
לא ניתן להמשיך ללא אזכור האפליה כנגד האבות גם בדיני “משמורת” ילדים, כלומר, הסדרי הקשר או זמני השהות בין הקטין לבין כל אחד מהוריו לאחר שנפרדו האחד מהשנייה, כאשר האם מקבלת כמעט אוטומטית את הילד לחזקתה מתחת לגיל 6 (המתקראת גם: “חזקת הגיל הרך” שעדיין קיימת בספר החוקים הישראלי הארכאי – הוראת ס’ 25 סיפא לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962), הגם שלאחר גיל 6 המצב מתקבע, הואיל ו”טובת הילד” מחייבת יציבות, קביעות והנצחת המצב הקיים בבית האם – כך הטענה.
הידעתם כי מדינת ישראל מפלה גברים לרעה גם בדיני המס ו/או הזכויות הכלכליות, אלה שהמדינה אמורה להעניק לאזרחיה על פי חוק, רק בגלל היותם גברים לעומת נשים, הזוכות להטבות – רק בגלל היותן נשים???
להלן מספר דוגמאות מייצגות:
1. הידעתם שאישה זוכה לחצי נקודת זיכוי יותר מאיש – רק בגלל היותה אישה?
(ראו הוראת ס’ 36א’ לפקודת מס הכנסה; שווי הנקודה 216 ש”ח לחודש ו – 2,592 ש”ח לשנה).
2. בלי קשר או עם: אשה ואשה בלבד זכאית לנקודות זיכוי עבור כל אחד מילדיה על פי הקריטריונים הקבועים בהוראת ס’ 66 (ג’)(4) לפקודת מס הכנסה:
“(4) האשה תהא זכאית ל-1/2 נקודת זיכוי לפי סעיף 36א, ובנוסף וכנגד המס החל על הכנסתה מיגיעה אישית – לנקודות זיכוי בעד ילדיה כלהלן:
(א) 1/2 נקודת זיכוי בעד כל אחד מילדיה בשנת לידתו ובשנת בגרותו;
(ב) נקודת זיכוי אחת בעד כל אחד מילדיה החל בשנת המס שלאחר שנת לידתו ועד לשנת המס שקדמה לשנת בגרותו;
לענין זה, “שנת לידה” ו”שנת בגרות” – כהגדרתם בסעיף 40(ב)(3);
(ג) נקודת זיכוי נוספת על נקודת הזיכוי לפי פסקת משנה (ב), בעד כל אחד מילדיה החל בשנת המס שלאחר שנת לידתו ועד לשנת המס שבה מלאו לו חמש שנים;”
לצורך הדוגמה: אשה עם 5 ילדים מעל גיל שנה ומתחת לגיל 17, עובדת, תזכה להטבת מס מידי חודש בסך 5 נ”ז = 1,090 ש”ח מידי חודש, זאת בהשוואה לבעלה בעל אותה הכנסה ברוטו.
****אין המדובר ב”פעוט” כהגדרתו בפקודה, שאז, גם האיש זכאי לנקודות זיכוי בגינו, כך למיטב הבנתי (פקודת מס הכנסה – לטעמי – אינה ידידותית בנוסחה, כך לי, כך אני מניח לרבים וטובים ממני)*****
מניסיון אישי: אב עצמאי (“חד הורי”) לילד, יזוכה ב- 4.25 נקודות זיכוי, זאת לעומת אם באותו המעמד שתזכה ב- 5.25 נקודות זיכוי.
3. האפליה הידועה בזכויות פנסיוניות בין המגדרים, בעוד גיל הפרישה לאשה עומד על 62 לעומת זו של האיש – 67, זאת ביחס הפוך להבדל תוחלת החיים בין המגדרים.
אפליה זו אינה עוצרת אך בהבדל גיל הפרישה המוזר והתמוה; ההבדל בא לידי ביטוי ביתרונות כלכליים לא מבוטלים בעקבות פרישתה המוקדמת יחסית של האישה, כגון: יכולה להמשיך לעבוד תוך קצבת זקנה מוקדמת (בגיל הפרישה), תשלום דמי ביטוח (לאומי) מופחתים, כך שיתרונותיה על האיש ב- 5 השנים שעד גיל 67 – גיל פרישתו – יכולים להגיע למעל 2,000 ש”ח בחודש – רק בגלל היותה אישה.
4. כאשר אשה מתאלמנת מבעלה, מגיעה לה “קצבת שארים”, ***ללא כל תלות בהכנסותיה***. לעומת זאת, איש שמתאלמן מאשתו, חייב להציג הכנסותיו ולעבור “מבחן הכנסות”, כך שאם “חלילה” הכנסותיו עוברות סף של כ- 5,000 ש”ח, אינו זכאי ל”קצבת שארים”, להבדיל מהאישה, שגם אם הכנסתה החודשים המוצהרת עולה כדי 50,000 ש”ח – עדיין תזכה לאותה קצבה, ללא שתזקק ל”מבחן הכנסה” כלשהו.
(ראו לעניין זה חוזר 1482 המוסד לביטוח לאומי מיום 26.12.2011).
5. הוראת ס’ 69 (א’) לחוק הביטוח הלאומי:
“קצבת ילדים תשולם לאם, אולם אם הילד נמצא עם האב בלבד, והאב זכאי לקצבה, תשולם הקצבה לאב.”
כלומר: רק כאשר הילדים שוהים ***עם האב בלבד*** – תשולם הקצבה לאב; המשמעות היא שבחלוקת זמני שהות שווה (“משמורת משותפת”), קצבת הילדים תשולם לאם – במנותק מרמת הכנסות ההורים, זאת בהעדר פסק דין המורה אחרת. כאשר מדובר בארבעה ילדים, נתון זה הופך למשמעותי ביותר.
כל אלה, בניגוד מוחלט לערכים של שוויון החרוט על המסמך המכונן של ישראל: מגילת העצמאות, פסיקה ענפה של בית המשפט העליון משחר קיומה של ישראל כנגד אפליה באשר היא (אפליה אסורה, שכן מדובר באפליה בין שווים – אבא ואמא שווי זכויות וחובות כלפי ילדיהם), כך גם חקיקה ברורה (ראו לצורך הדוגמה בלבד: פרשנות הפסיקה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו באשר לשוויון הנגזר מכבוד האדם; חוק שיווי זכויות האישה; הוראות ס’ 14-15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות המעניקות זכויות וחובות שוות לאב ולאם ועוד).
מי אמר אפליה ולא קיבל??